החוק קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. משמעות האפוטרופסות היא גם זכות וגם חובה: לדאוג לצורכי הקטין, לחינוכו, ללימודיו, להכשרתו לעבודה, לשמירת נכסיו ולניהולם, וכן לקבוע את מקום מגוריו ולייצגו בעניינים משפטיים ואחרים.

טובת הקטין כעיקרון מנחה

במילוי תפקידי האפוטרופסות על ההורים לפעול לטובת הקטין, כפי שהורים מסורים היו פועלים בנסיבות העניין. זהו העיקרון המרכזי שמנחה גם את ההורים וגם את בית המשפט כאשר מתעוררת מחלוקת.

שיתוף פעולה בין ההורים

ככלל, שני ההורים נדרשים לפעול בהסכמה בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם.

הסכמה יכולה להינתן מראש או בדיעבד, במפורש או במשתמע. קיימת חזקה שהורה מסכים לפעולת ההורה האחר, כל עוד לא הוכח אחרת.

בעניין דחוף שאינו סובל דיחוי, כל אחד מההורים רשאי לפעול לבדו.

זכות לקבל מידע על הקטין

החוק מסדיר גם את זכותו של כל הורה לקבל מידע מגופים המחויבים למסור מידע על ילדו, לרבות במצבים שבהם ההורים אינם חיים יחד.

הורה יכול לבקש לקבל את המידע בנפרד מההורה האחר, אלא אם קיימת החלטת בית משפט השוללת או מגבילה את האפוטרופסות שלו או מונעת את מסירת המידע.

מחלוקת בין ההורים

כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה בעניינים הנוגעים לרכושו של הקטין, כל אחד מהם רשאי לפנות לבית המשפט.

בעניינים אחרים הנתונים לאפוטרופסותם, ההורים רשאים לפנות יחד לבית המשפט. אם לא ניתן להביאם להסכמה, בית המשפט רשאי להכריע בעצמו או למסור את ההכרעה לגורם אחר שימצא לנכון.

פעולות המחייבות אישור בית המשפט

למרות סמכותם הרחבה של ההורים, יש פעולות שבהן הם אינם רשאים לייצג את הקטין ללא אישור מראש של בית המשפט.

בין היתר:

• העברה, שעבוד או חיסול של דירה או יחידה משקית;
• פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס על פי חוק;
• מתן מתנות שאינן מתנות מקובלות בנסיבות העניין;
• מתן ערבות;
• פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, למעט קבלת מתנה לטובת הקטין.

אחריות ההורים לנזק

ככלל, ההורים אינם אחראים לנזק שנגרם לקטין במהלך מילוי תפקידי האפוטרופסות, אם פעלו בתום לב ומתוך כוונה לטובת הילד.

לעומת זאת, אם פעלו שלא בתום לב או שלא לטובתו, עשויה לקום להם אחריות.

הכנסות ונכסים של הקטין

כאשר קטין המתגורר עם הוריו מקבל הכנסה מעבודה או ממקור אחר, ניתן להשתמש בה במידה סבירה לצורכי משק הבית ולצרכיו של הקטין.

לעומת זאת, נכסיו של הקטין עצמם אינם מיועדים בדרך כלל למימון משק הבית, אלא אם בית המשפט אישר זאת בשל חוסר יכולת של ההורים לספק את צורכי המשפחה והקטין.

הורים החיים בנפרד

כאשר ההורים חיים בנפרד, הם רשאים להגיע להסכם בנוגע ל:

• חלוקת האפוטרופסות;
• מקום מגורי הקטין;
• ההחזקה בו;
• הקשר עם ההורה שאינו מחזיק בו.

הסכם כזה טעון אישור בית המשפט, אשר יאשר אותו רק לאחר שנוכח כי הוא לטובת הקטין. לאחר האישור, דינו כהחלטת בית משפט.

אם אין הסכם או שההסכם אינו מבוצע, בית המשפט רשאי להכריע לפי טובת הקטין. בנוסח החוק המצורף מופיעה גם החזקה שלפיה ילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אלא אם קיימות סיבות מיוחדות להורות אחרת.

הגבלת אפוטרופסות או שלילתה

בית המשפט רשאי להגביל או לשלול אפוטרופסות של הורה במקרים שבהם מתקיימות נסיבות חמורות המצדיקות זאת, ובכלל זה כאשר ההורה אינו מסוגל למלא את חובותיו, מזניח אותן או מסכן את רכושו של הקטין.

החוק כולל גם הסדר מיוחד לשלילת אפוטרופסות מהורה שהורשע בעבירות פליליות חמורות מסוימות, ובהן רצח או ניסיון לרצח של ההורה האחר או של אחד מילדיו, וכן עבירות מין חמורות בילדיו.

כאשר הוגש כתב אישום בעבירות אלה, עשויה להישלל האפוטרופסות באופן זמני עד להכרעה בהליך הפלילי.

בנסיבות חריגות ויוצאות דופן רשאי בית המשפט לבחון מחדש את השלילה, אם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.

אפוטרופוס נוסף לצד הורה

מותו של אחד ההורים אינו מבטל את אפוטרופסותו של ההורה האחר. ככלל, ההורה שנותר ממשיך להיות אפוטרופוס טבעי של הילד.

עם זאת, בית המשפט רשאי במקרים המתאימים למנות אפוטרופוס נוסף לצד ההורה, למשל כאשר ההורה אינו מסוגל למלא את חובותיו, נמנע מלמלא אותן או כאשר אפוטרופסותו נשללה או הוגבלה.

מינוי כזה ייעשה רק אם קיימת סיבה מיוחדת לכך והוא לטובת הקטין.

קשר עם סבים וסבתות

החוק מאפשר לבית המשפט לדון גם בבקשה של סבים וסבתות לקיים קשר עם נכדם.

לאחר מות אחד ההורים, הוריו יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה להסדרת הקשר עם הקטין. גם במקרים אחרים רשאים הורי ההורים להגיש בקשה כזו, וההכרעה תיעשה לפי טובת הקטין.

הבקשה מוגשת בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ומופנית ליחידת הסיוע שליד בית המשפט.

נכסים שהוענקו לקטין

מי שמעניק לקטין נכס במתנה או בצוואה רשאי לקבוע כי ניהול הנכס יהיה בידי אחד ההורים בלבד או בידי אדם אחר.

הוראה כזו יכולה לגבור על ברירת המחדל שלפיה שני ההורים מנהלים את נכסי הילד במסגרת אפוטרופסותם.

אפוטרופסות אינה מחליפה את חובת המזונות

הוראות חוק הכשרות אינן גורעות מחובת ההורים לשלם מזונות לילדיהם בהתאם לדיני המזונות. האחריות הכלכלית כלפי הילד עומדת בפני עצמה לצד סמכויות וחובות האפוטרופסות.

בשורה התחתונה

הפרק מבוסס על שלושה עקרונות מרכזיים:

ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם; עליהם לפעול יחד; וטובת הקטין היא השיקול המכריע.

כל עוד ההורים מסוגלים לפעול לטובת הילד ובהסכמה, ההתערבות השיפוטית מצומצמת. כאשר קיימת מחלוקת, פגיעה בתפקוד ההורי או חשש לטובת הקטין, בית המשפט מוסמך להתערב, להסדיר את הסמכויות ואף להגביל או לשלול אפוטרופסות במקרים המתאימים.