השם "בינה מלאכותית" (Artificial Intelligence) נטבע לראשונה בדארטמות' ב-1956 על ידי המדען ג'ון מקארתי וקבוצת חוקרים שהציבו מטרה שאפתנית לפתח מערכות מחשב שמדמות כישורי חשיבה אנושיים. הבחירה בכינוי "בינה" התבררה כמוצלחת לא רק משום שהיא מדגישה את מטרת התחום, אלא גם מפני שהיא יוצרת דימוי עוצמתי שמקשר את התחום ישירות לכישורים אנושיים כמו תבונה וחוכמה. שם זה הפך את הבינה המלאכותית למוקד עניין ומחקר בקרב הציבור והקהילה המדעית, ואף עורר מעורבות משפטית, מתוך הבנה שמדובר בטכנולוגיה בעלת השפעה עתידית רחבה. אלמנטים של האנשה – ייחוס תכונות אנושיות למערכות דיגיטליות, יש בהן עוצמה. במאמר זה נבחן כיצד ההאנשה של מערכות אלו תרמה לאטרקטיביות שלהן, כיצד היא מעוררת שאלות באשר לאחריות משפטית ולשמירה על זכויות פרט, ומהן ההשלכות המשפטיות והאתיות הנובעות מהבניה מטאפורית זו.
השפעת ההאנשה על אטרקטיביות התחום
המונח "בינה מלאכותית" מביא עימו תחושה של קרבה לאנושות ויוצר דימוי של מערכת טכנולוגית מתקדמת שמסוגלת לתפקד כמו מוח אנושי. השימוש בכינוי "בינה" מושך את תשומת הלב הציבורית ומשדר חדשנות מסקרנת, המספקת תחושה שהמערכת מסוגלת להבין את העולם באופן עצמאי ולקבל החלטות נבונות. אם השם היה טכני או יבש יותר, כגון "חישוב אוטומטי מתקדם" או "רובוטיקה חכמה", סביר להניח שהאטרקטיביות הציבורית של התחום הייתה נמוכה בהרבה. השם "בינה מלאכותית" מעודד את הציבור לראות במערכות AI תחליף אפשרי לאדם בתפקידים מגוונים, ומספק תחושת קידמה והבטחה לחיים קלים וטובים יותר, מה שעשוי להוביל משקיעים ומדענים להמשיך לפתח את התחום.
השפעת ההאנשה על שאלות של אחריות משפטית
ההאנשה של "בינה" מובילה לתפיסה רווחת שהמערכות פועלות מתוך שיקול דעת עצמאי, מה שמקשה על הבנה פשוטה של האחריות המשפטית. ההאנשה מייצרת מצב בו AI נתפסת כמעין "ישות" חכמה – לא רק כלי, אלא יישות עם יכולת פעולה עצמאית. כתוצאה מכך, כאשר מערכות AI גורמות לנזק, כמו במקרה של רכב אוטונומי המעורב בתאונה, מתעוררת שאלה משפטית מורכבת: מי נושא באחריות לנזק? האם זו חברת הרכב, מפתחי התוכנה, או אולי כלל הגורמים?
בתחום המשפט הישראלי, כמו גם במדינות אחרות, יש דיונים סביב הצורך להחיל על מערכות AI חובות זהירות מיוחדות, ואף ייתכן שעל המחוקקים יהיה לפתח כלים ייחודיים להטלת אחריות. רגולטורים באירופה אף דנו באפשרות של החלת עקרון של "אחריות מוחלטת", המאפשר הטלת אחריות משפטית על יצרנים ומפתחים, ללא צורך בהוכחת רשלנות ישירה. צעדים כאלה נועדו להגן על הציבור ולהבטיח שכלים אלו אינם מהווים סיכון לציבור, במיוחד כאשר מערכות AI נתפסות כמתפקדות בדומה לבני אדם.
השפעת השם על סוגיות של פרטיות וזכויות הפרט
שם ה-"בינה המלאכותית" והקסם הנובע ממנו משפיעים גם על סוגיות פרטיות וזכויות הפרט, שכן ההאנשה יוצרת אשליה של "אינטואיציה" ו"רגישות" כלפי מידע אישי. במערכות AI יש שימוש נפוץ באיסוף וניתוח של מידע אישי רגיש, כמו זיהוי פנים, ניתוח מידע רפואי ותחומי ביטוח, ולכן עולות שאלות אתיות לגבי השקיפות של מערכות אלו. חקיקה עכשווית, כמו ה-GDPR באיחוד האירופי, מציבה דרישות מחמירות בתחום השקיפות והפרטיות, כך שמשתמשים יוכלו לדעת כיצד נעשה שימוש במידע האישי שלהם. כך גם בחוק הגנת הפרטיות בישראל, אשר נועד להסדיר שימוש זה במידע רגיש.
עם זאת, במקרים רבים ההאנשה יוצרת אצל הציבור רושם של הבנה ועיבוד "אנושיים", מה שעלול להוביל לציפיות שגויות כלפי המערכות ולעיתים אף לפגוע בזכויותיהם. דרישות השקיפות המשפטיות מחייבות את מפתחי המערכות להציג לציבור באופן ברור את אופן פעולת המערכת ואת השימושים האפשריים במידע אישי, אך הרושם של מערכת "חכמה" עלול להקשות על כך ואף לפגוע בתחושת הביטחון של הציבור בהגנה על זכויותיו.
ההשלכות האפשריות של שם טכני יותר על האטרקטיביות המשפטית והציבורית
לו היה ניתן לתחום שם טכני יותר, כמו "מערכות אוטומציה מתקדמות", ניתן להניח שהתפיסה הציבורית והמשפטית כלפי AI הייתה משתנה מהותית. שם "פשוט" היה מביא לכך שהציבור היה רואה את המערכות ככלי פונקציונלי בלבד, מבלי לייחס להן את "תבונתן" האנושית. בעולם המשפט, שם טכני היה עשוי להקל על קביעת האחריות הישירה על מפתחים ומשתמשים, ללא הצורך להידרש לשאלות של אוטונומיה ושיקול דעת. בכך, ניתן היה לבסס את תשתית האחריות על עקרונות משפטיים מסורתיים של רשלנות וחובת זהירות, מבלי לטשטש את ההבחנה שבין מכונה לבין אדם.
לסיכום, הבחירה בכינוי "בינה מלאכותית" עוררה עניין וסקרנות ציבורית רחבה, אך היא מייצרת גם מערכת ציפיות ומורכבויות משפטיות. המטאפורה של "בינה" תורמת לאטרקטיביות התחום ומאפשרת ל-AI להיתפס כבעלת ערך חברתי ואפילו רגשי. עם זאת, היא מחייבת את המשפט והחקיקה להתייחס לשאלות אתיות ומשפטיות חדשות, במיוחד בתחום הפרטיות והאחריות. איזון בין עידוד חדשנות לבין שמירה על הגנות משפטיות נדרש, כך שהטכנולוגיה תוכל לשמש את הציבור בבטחה ותוך שמירה על זכויותיו. על המחוקקים, המדענים והמשפטנים להמשיך לבחון באופן ביקורתי את השפעות הקסם האנושי של המונח "בינה מלאכותית", ולהבטיח חקיקה שמדגישה את אחריות המפתחים והמשתמשים בצורה ברורה ומאוזנת.
