חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, מגדיר מהי לשון הרע ומה ייחשב כפרסום לשון הרע, קובע את דרכי הבעת לשון הרע, לשון הרע על ציבור ולשון הרע כעוולה אזרחית וכעבירה לפיה רשאי הנפגע להגיש קובלנה פלילית כנגד המפרסם. מכוח החוק בית המשפט רשאי לצוות על צווים נוספים – צווי ביניים ובהם: פרסום של תיקון או הכחשה.
החוק עוסק גם באחריות של פרסום באמצעי התקשורת, אחריות של מדפיס ומפיץ. החוק קובע בפרק ג' פרסומים מותרים, הגנות והקלות ובפרק ד': שונות, קובע החוק בין היתר סייג לפרסום הליכים, ראיות על אופיו של הנפגע, הוכחת פרסום ברבים, מות הנפגע, חובת עדכון.
הכל כפי הנקבע בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965-מאגר נבו, המובא לעיל:
את מבקשת תקציר תמציתי וברור של חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה–1965, על בסיס הנוסח שצירפת.
חוק איסור לשון הרע – עיקרי ההסדר
חוק איסור לשון הרע נועד לאזן בין ההגנה על שמו הטוב של אדם לבין זכויות ואינטרסים כגון חופש הביטוי, ביקורת ציבורית, דיווח עיתונאי והגשת תלונות לרשויות.
מהי לשון הרע?
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
- להשפיל אדם או להפוך אותו למטרה לשנאה, לבוז או ללעג;
- לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
- לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
- לבזותו בשל מאפיינים כגון גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין, נטייה מינית או מוגבלות.
המונח “אדם” כולל גם יחיד וגם תאגיד.
מה נחשב “פרסום”?
פרסום יכול להיעשות בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור, בתמונה, בתנועה, בצליל או בכל אמצעי אחר.
ככלל, נדרש שהפרסום יגיע לפחות לאדם אחד נוסף מלבד הנפגע. כאשר מדובר בפרסום בכתב, די בכך שהוא עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם אחר. גם מסר משתמע, עקיף או כזה שמובן מתוך הנסיבות עשוי להיחשב לשון הרע.
אחריות אזרחית ופלילית
פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע עשוי להוות עוולה אזרחית.
כאשר הפרסום נעשה בכוונה לפגוע והגיע לשני אנשים או יותר מלבד הנפגע, הוא עשוי גם להוות עבירה פלילית שעונשה עד שנת מאסר.
פיצוי ללא הוכחת נזק
בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי גם בלי שהתובע הוכיח נזק כספי ממשי.
החוק קובע סכום בסיסי של 50,000 ש״ח, המתעדכן לפי המדד. כאשר הוכחה כוונה לפגוע, ניתן לפסוק עד כפל הסכום. אין לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת בשל אותה לשון הרע.
נוסף לפיצוי, בית המשפט רשאי להורות על:
- איסור הפצת הפרסום;
- החרמת עותקים;
- פרסום תיקון או הכחשה;
- פרסום פסק הדין, כולו או חלקו, על חשבון המפרסם.
פרסומים מותרים
סעיף 13 קובע רשימה של פרסומים שלא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי. בין היתר:
- דברים שנאמרו במסגרת הליך שיפוטי בידי שופט, בעל דין, עורך דין או עד;
- פרסומים מסוימים של הממשלה, מבקר המדינה ורשויות מוסמכות;
- פרסום שהמפרסם חייב או רשאי לעשות מכוח דין;
- דיווח נכון והוגן על דיון פומבי או על מסמך הפתוח לעיון הציבור.
מדובר בפרסומים הנהנים מחסינות מיוחדת, ולעיתים מוחלטת, גם אם תוכנם פוגע.
הגנת אמת הפרסום
לפי סעיף 14, למפרסם תעמוד הגנה אם יוכיח שני תנאים מצטברים:
- הדבר שפורסם היה אמת;
- היה בפרסום עניין ציבורי.
אי־דיוק בפרט צדדי שאינו גורם פגיעה ממשית אינו שולל בהכרח את ההגנה.
חשוב: אמת לבדה אינה מספיקה. נדרש גם עניין ציבורי בפרסום.
הגנת תום הלב
סעיף 15 מגן על פרסום שנעשה בתום לב בנסיבות מסוימות, למשל:
- מתוך חובה חוקית, מוסרית או חברתית;
- לשם הגנה על עניין אישי כשר;
- כהבעת דעה על בעל תפקיד ציבורי או על עניין ציבורי;
- כביקורת על יצירה או פעולה שנעשתה בפומבי;
- במסגרת יחסי ממונה וכפוף;
- בהגשת תלונה לרשות מוסמכת;
- כדי להכחיש או לגנות לשון הרע קודמת.
הגשת תלונה לרשות עשויה להיות מוגנת, אך ההגנה אינה מתרחבת בהכרח לפרסום התלונה ברבים.
כיצד בוחנים תום לב?
כאשר הנתבע מוכיח שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המוגנות ולא חרג מתחום הסביר, קמה חזקה שפעל בתום לב.
לעומת זאת, עשויה לקום חזקה של חוסר תום לב אם:
- המפרסם לא האמין באמיתות הדברים;
- לא נקט אמצעים סבירים לבדוק אותם;
- התכוון לפגוע מעבר לנדרש להגנה על האינטרס הלגיטימי.
התנצלות, תיקון והכחשה
התנצלות אינה מוחקת אוטומטית את האחריות, אך בית המשפט רשאי להתחשב בה בעת פסיקת הפיצוי, במיוחד אם פורסמה באופן בלתי מסויג, במקום ובמידה הדומים לפרסום המקורי.
בית המשפט רשאי להתחשב גם בכך שהמפרסם:
- חזר על מידע שכבר פורסם וציין את מקורו;
- האמין באמיתות הפרסום;
- לא התכוון לפגוע בנפגע;
- תיקן, הכחיש או פעל להפסקת הפצת הפרסום.
אחריות של אמצעי תקשורת
כאשר לשון הרע פורסמה באמצעי תקשורת, עשויים לשאת באחריות:
- מי שמסר את הפרסום וגרם לפרסומו;
- העורך;
- מי שהחליט בפועל על הפרסום;
- ובאחריות אזרחית גם האחראי לאמצעי התקשורת.
גם מדפיס או מפיץ עשויים לשאת באחריות, אם ידעו או היו חייבים לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע.
לשון הרע על ציבור או על אדם שנפטר
לשון הרע על ציבור שאינו תאגיד אינה מקימה בדרך כלל עילת תביעה אזרחית אישית.
גם לשון הרע שפורסמה על אדם לאחר מותו אינה מקימה בדרך כלל תביעה אזרחית רגילה, אף שהחוק מאפשר בנסיבות מסוימות הליך פלילי לבקשת בני משפחתו.
חובת עדכון בפרסום פלילי
כאשר אמצעי תקשורת פרסם שנפתחה נגד אדם חקירה, הוגש כתב אישום או שהוא הורשע, ולאחר מכן התיק נסגר, האדם זוכה או הערעור התקבל, עליו לפרסם את ההתפתחות העדכנית אם האדם דרש זאת בכתב. הפרסום צריך להיעשות בזמן סביר ובהבלטה ראויה.
בשורה התחתונה
כדי שתקום עילת תביעה יש לבחון בדרך כלל:
- האם מדובר בתוכן העלול להשפיל, לבזות או לפגוע;
- האם היה “פרסום” לאדם נוסף;
- האם ניתן לזהות את הנפגע, במפורש או במשתמע;
- האם עומדת למפרסם חסינות, הגנת אמת הפרסום או הגנת תום הלב;
- מה היה היקף הפרסום, כוונת המפרסם והתנהלותו לאחר הפרסום.
החוק אינו אוסר כל אמירה פוגעת. הוא אוסר פרסום פוגעני כאשר אין לו הגנה מוכרת בדין, וההבדל בין ביקורת לגיטימית ללשון הרע נמצא לא פעם בפרטים הקטנים: הניסוח, ההקשר, קהל היעד, בדיקת העובדות ומטרת הפרסום.
קריאה נוספת:
המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ויש להתייעץ עם עורך דין בכל דבר ועניין הקשור במאמר זה.
ט.ל.ח
