אז יש חוק בישראל שמגן עליכם יותר ממה שאתם חושבים ורוב הסיכויים שמעולם לא השתמשתם בו. לא כי הוא חלש. אלא כי לא סיפרו לכם עד כמה הוא חזק וכעת בשעה שהתווסף לו תיקון 13 כמו נוספה לו גם גלימה של גיבורי על. גם לכם מתעורר הספק הזה בכל פעם שאתם מורידים אפליקציה, נרשמים לרשת חברתית או קונים משהו באינטרנט, ומוסרים פרטים אישיים. האם לעיתים קרובות, הפעולה הזו מלווה בתחושה של חוסר אונים ובתהיה לאן המידע הזה הולך? מה עושים איתו? האם יש לנו בכלל שליטה עליו?

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, אינו טקסט משפטי מאובק; הוא מגן רב עוצמה, ויאמר בזהירות נדמה כי אינו מוכר מספיק. מאמר זה יחשוף 6 מהזכויות וההגנות המפתיעות והמשפיעות ביותר בחוק, שככל הנראה ישנו את הדרך שבה אתם חושבים על הפרטיות שלכם. בזמן שאנחנו עסוקים בלאשר “תנאי שימוש”, החוק, בשקט, כמעט בביישנות עומד מאחורינו עם סט כלים משפטי שלא מבייש מהפכה קטנה.

חוק הגנת הפרטיות אינו מבטיח עולם סטרילי, אבל כן מעניק לנו שליטה, גבולות, ובעיקר את האפשרות לומר “לא” במקום שבו התרגלנו לשתוק ולדרוש את הזכויות שלנו בכל הנוגע לפרטיותינו שנדמה כמו הופקעה כבר מידינו.  שישה סעיפים לדוגמה בחוק אותם בחרתי בקפידה, מוכיחים שהמאבק על המידע האישי שלנו עוד לא הוכרע ושהוא לגמרי פתוח גם לאזרח הפשוט. אז נעים להכיר, חוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981, ששה הסעיפים המפתיעים ביותר שכל אחד/ת חייב/ת להכיר.

 המידע שלכם הוא שלכם, והחוק עומד מאחוריכם

1. שימוש בשמכם או בתמונתכם למטרות רווח? זו עבירה על החוק.

סעיף 2(6) לחוק קובע באופן חד משמעי כי שימוש בשמו של אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם הפקת רווח כלכלי ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בפרטיות. המשמעות היא שהזהות שלכם אינה הפקר. כך למשל, עסק אינו יכול לקחת תמונת פרופיל שלכם מהרשת החברתית ולהשתמש בה בפרסומת, או לצטט המלצה שכתבתם עליו באתר האינטרנט שלו, מבלי לקבל מכם אישור מפורש לכך. בעידן שבו הנוכחות המקוונת שלכם היא נכס יקר ערך, סעיף זה קובע שאתם הבעלים העיקריים של אותו נכס. הוא מונע מחברות להפוך את ההוכחה החברתית שלכם לרווח שלהן ללא רשותכם. הידיעה הזו מעניקה לכם את הכוח לשלוח מכתב התראה לפני נקיטת הליכים או לדרוש תשלום כאשר עסק מנצל את זהותכם ללא אישור.

"פגיעה בפרטיות היא… שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;"

2. הפרת פרטיות היא עבירה פלילית שיכולה להוביל למאסר.

רבים סבורים שפגיעה בפרטיות היא עניין אזרחי בלבד, ששיאו בתביעת פיצויים. זו טעות. סעיף 5 לחוק קובע כי פגיעה מכוונת ("במזיד") בפרטיות היא עבירה פלילית, שהעונש המרבי עליה הוא חמש שנות מאסר. הסעיף מתייחס למקרים חמורים במיוחד של הפרת פרטיות, המפורטים בסעיף 2 לחוק, כגון בילוש והטרדה, צילום אדם ברשות היחיד, שימוש במידע אישי למטרה שונה מזו שלשמה נמסר, או פרסום עניינים הנוגעים לצנעת חייו האישיים של אדם. החלטת המדינה להפוך מעשים אלה לפליליים מרוממת את הזכות לפרטיות מתלונה אישית לסוגיה של סדר ציבורי. היא מאותתת שהפרות מסוימות אינן רק סכסוך ביניכם לבין חברה, אלא עבירה כנגד ערכי היסוד של החברה. הכרת הסעיף הזה מעלה את רף הסיכון עבור הפוגע: איום בהגשת תלונה במשטרה על הפרת פרטיות חמורה נושא משקל רב בהרבה מאיום בתביעה אזרחית בלבד.

3. לפני שאתם מוסרים מידע, החברה חייבת לגלות לכם למה היא צריכה אותו.

לפני שארגון כלשהו יכול לאסוף את המידע האישי שלכם ולהוסיף אותו למאגר מידע, סעיף 11 לחוק מחייב אותו לגלות לכם חמישה דברים קריטיים:

* האם קיימת חובה חוקית למסור את המידע, או שמסירתו תלויה ברצונכם החופשי ומה התוצאה של סירוב.

* מהי המטרה המדויקת שלשמה המידע נאסף.

* שמו של בעל השליטה במאגר המידע, ודרכי ההתקשרות עימו.

* למי המידע עתיד להימסר, ולאיזו מטרה.

* שאתם זכאים לעיין במידע המוחזק עליכם ולבקש את תיקונו אם אינו מדויק.

זוהי זכותכם לקבל החלטה מושכלת, המבוססת על "הסכמה מדעת", לפני שאתם חולקים את פרטיכם. זו לא רק פורמליות. אם חברה נכשלת במתן מידע זה, כל "הסכמה" שתתנו מוטלת בספק מבחינה משפטית, ומעניקה לכם בסיס חזק לערער על השימוש במידע שלכם בעתיד.

4. המידע שלכם לא מדויק? יש לכם זכות לדרוש לתקן (או למחוק) אותו.

לחוק שני סעיפים מרכזיים שמחזירים את השליטה במידע לידיים שלכם. ראשית, "זכות העיון", המעוגנת בסעיף 13, קובעת כי כל אדם זכאי לעיין במידע שמוחזק עליו במאגר מידע. שנית, וחשוב לא פחות, סעיף 14 מקנה את "הזכות לתיקון המידע". אם גיליתם שהמידע עליכם אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, אתם רשאים לדרוש מבעל המאגר לתקן את המידע או למחוק אותו. נתון שגוי אחד במאגר של לשכת אשראי עלול למנוע מכם משכנתא. רשומה מוטעית בבדיקת רקע יכולה לעלות לכם במקום עבודה. זכות זו היא קו ההגנה העיקרי שלכם מפני עריצותם של אלגוריתמים עיוורים וניהול נתונים רשלני. זה לא רק עניין של דיוק; זו היכולת להחזיק בכוח על הסיפור שלכם. בפעם הבאה ששירות כלשהו דוחה אתכם על סמך ה"נתונים" שלו, יש לכם מעמד חוקי לדרוש לראות את הנתונים האלה ולהוכיח את דיוקם.

5. נפגעתם? אפשר לתבוע פיצויים משמעותיים גם בלי להוכיח נזק כספי.

אחת המהפכות הגדולות של חוק הגנת הפרטיות נמצאת בסעיף 29א, המאפשר פסיקת "פיצוי ללא הוכחת נזק". הסעיף קובע כי במקרה של פגיעה בפרטיות, בית המשפט רשאי לפסוק לנפגע פיצוי של עד 50,000 ש"ח (סכום המוצמד למדד ומתעדכן מעת לעת), גם אם הנפגע אינו יכול להוכיח שהפגיעה גרמה לו להפסד כספי ישיר. אם הוכח שהפגיעה נעשתה בכוונה, הסכום יכול להיות מוכפל. סעיף זה מקל באופן דרמטי על אזרחים לתבוע את זכויותיהם, מכיוון שהוא מכיר בכך שהנזק מפגיעה בפרטיות הוא לעיתים קרובות נפשי או רגשי (עוגמת נפש) וקשה לכימות כספי. הוראה זו הופכת את היוצרות. אינכם צריכים להוכיח שהפסדתם כסף; אתם רק צריכים להוכיח שפרטיותכם הופרה. זה הופך את האיום בתביעה לאמין ויעיל, גם עבור אזרח יחיד.

"…רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק;"

6. ראיה הושגה תוך פגיעה בפרטיות? הראיה ככל הנראה פסולה בבית משפט.

סעיף 32 לחוק קובע כלל יסוד משפטי: חומר שהושג תוך כדי פגיעה בפרטיות אינו יכול לשמש כראיה בבית משפט, אלא אם האדם שנפגע נתן את הסכמתו לכך. לדוגמה, הקלטת סתר של שיחה פרטית או מסמכים שנגנבו מתיבת דואר אלקטרוני פרטית לא יוכלו, ככלל, לשמש כראיה נגדכם בהליך משפטי. החוק קובע עמדת ברירת מחדל ברורה: ראיה שהושגה תוך הפרת פרטיותכם היא ראיה "מורעלת" ולא ניתן להשתמש בה נגדכם. בעוד שלבית המשפט נשמר שיקול הדעת להתיר את השימוש בה בנסיבות חריגות, "מטעמים שיירשמו", נטל ההוכחה מוטל על מי שהפר את פרטיותכם להצדיק את השימוש בה. כלל זה מהווה גורם הרתעה רב עוצמה, המרתיע אחרים מלהקליט או לרגל אחריכם באופן לא חוקי, בידיעה שכל "ראיה" שימצאו צפויה להיפסל בבית המשפט.

הידע הוא כוח

עיניכם הרואות, אתם לא חסרי אונים. החוק מעניק לכם מגן וחרב: מגן מפני שימוש לרעה בזהות שלכם (סעיף 1), חרב לדרוש שקיפות (סעיף 3), את הכוח לתקן אי-דיוקים (סעיף 14), ואת המעמד לדרוש צדק גם כשהנזק אינו כספי (סעיף 5). זהו ארגז הכלים הדיגיטלי שלכם. המודעות לזכויות המפורטות כאן היא הצעד הראשון והחשוב ביותר בדרך לאכיפתן ולשמירה על המרחב האישי שלכם בעידן הדיגיטלי.

כעת, כשאתם מכירים טוב יותר את הזכויות שלכם, איזו פעולה אחת קטנה תעשו אחרת כדי להגן על המידע האישי שלכם?

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981

————————————

*הכותבת היא עורכת דין, העוסקת גם בתחום הגנת הפרטיות (DPO).

טור זה מבטא דעה אישית כללית ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת מקצועית או תחליף לייעוץ פרטני. האמור בו נועד לשקף מגמות, תובנות ושיח ציבורי–משפטי בלבד, וכל מקרה יש לבחון לפי נסיבותיו ובהתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.

ט.ל.ח