חרם חברתי. חרם הוא כמו הרוצח השקט. הוא שם כדי להישאר, אם לא מטפלים במקור לחרם ובילד המוחרם. החרם מתקיים רוב הזמן בשקט בתוך חברת הילדים, בכתה, בהפסקה, בחצר, בשירותים, במסיבות יום ההולדת, ביציאה משותפת לסרט, בבילוי בפארק, בים.
במקומות הלכאורה מוגנים הללו, יכול להיות ילד אחד או ילדה אחת שסובלים מחרם חברתי – שעלול להיות הרוצח השקט. רק שהוא לא שקט, הוא זועק לשמים, אבל לא תמיד מישהו שומע.
הטיפול צירך להיות חד, ממוקד, ללא פרשרות. טיפול הוליסטי שיתמקד בילדי הכתה, בבית הספר, ההורים והמורים.
בכל המפגשים החברתיים הללו, יכול שיהיה ילד או ילדה, אשר לא הוזמנו אליהם ואם הגיעו בטעות כי חשבו שהם מוזמנים, סולקו בבושת פנים. ההורים לא תמיד מודעים למתרחש. ילדים מוחרמים לא משתפים, הורי לילדים המחרימים לא תמיד מודעים ואם כן, מרגישים חוסר אונים ואי יכולת להשפיע זאת מתוך אי רצון להתערב או באמת מתוך חוסר אונים של ממש מסיבות שונות ולא חסרות כאלה. המאמר הזה נולד מתוך הרצון והצורך להציף את הנושא מבחינה חוקית ובמהלך התחקיר לקראת הכתיבה עלתה בחיפוש הצעת החוק שלו היתה מטופלת ועוברת, יכול שהיתה מציבה זרקור אל עבר החרם ומנקזת את המוגלה הזו החוצה.
המבוגר האחראי
מהצעת החוק עולה, כי חייב להתמנות בכל בית ספר מישהו, מבוגר אחראי שאפשר לפנות אליו, שיכול לטפל, לסייע לפרום את קשר השתיקה. חרם חברתי יכול להיות נידוי מקבוצת הילדים, וזאת תוך כדי השפלה, קללות, גידופים, סחיטה ואיומים, זריקת התיק מהחלון, גניבת הטלפון הסלולרי וניפוצו, לקיחת הסנדוויץ' והשלכתו לפח, התעללות מילולית ופיזית עד כדי לינץ' שהתרחש לאחרונה כנגד ילדה בת 14 לכך חברו למרבה הצערר והזוועה ילדים שהתאבדו.
ילדים החווים חרם מגיבים באופן שונה. יש ילדים שיתכנסו בתוך עצמם ולא יספרו לאף אחד מה עובר עליהם ויש ילדים שיספרו הכל להורים ולמורים. אבל הטיפול מאחר והטיפול ככל שניתן ואם ניתן למצב אינו עוזר, חייבים חוק ברור בעניין. בהיעדר חוק ברור בעניין לא ניתן לאכוף לצערינו את הבעיה. אין הרתעה ואין סנקציה. החרם הוא אלימות והם צריכים היות מורחקים מבית הספר ולקבל טיפול. בפועל, בדרך כלל, הילדים המוחרמים הם אלה שיעזבו את הכתה או את בית הספר ויעתיקו אפילו את מקום מגוריהם. החרם מוביל לעיתים גם לעימות בין הורי הילדים. למעשה בית הספר עבור הילדים המוחרמים הופך להיות סביבה רעילה ואלימה.
ואם לא די בכך, כאמור, מספר ילדים שחוו חרם החליטו לאחרונה לשים קץ לחייהם לאחר שלא הצליחו להתמודד עוד עם החרם שהוטל עליהם. המצב הזה חייב להיפסק. קולות ברשתות החברתיות קוראים להעניש את הילדים המחרימים, אבל בהיעדר חוק בעניין החרם, התוצאה כאמור בדרך כלל עזיבתו של הילד/ה המוחרמים. כאשר הילדים המחרימים אינם נענשים גם משום שלא תמיד ניתן להצביע עליהם בשל קשר של שתיקה בין הילדים שאינם "מפלילים" את חבריהם לחרם ובטח שלא את יוזמי החרם או המארגנים הפעילים.
הצעת החוק למניעת חרם חברתי בבתי ספר, התשפ"ג–2023 (מספר הצ"ח: פ/3829/25)
תופעות קשות של נידוי והחרמה שהולכות ומתרבות כמו אש בשדה קוצים
מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי, "מטרת הצעת החוק היא למנוע מהתלמידים, הילדים של כולנו, אותם אנו שולחים לבתי הספר, מלחוות תופעות קשות של נידוי והחרמה שהולכות ומתרבות כמו אש בשדה קוצים. התלמידים הם היקרים ביותר להוריהם, ובעקבות תופעות של חרם ונידוי עוברים פגיעה נפשית קשה ולעיתים גם פיזית, שמלווה אותם לכל חייהם. חלקם אף נאלצים לעבור בית ספר וחלקם להעתיק את מקום מגוריהם בעקבות התופעה, בזמן שהמחרימים ממשיכים לנהל שגרת חיים רגילה, למרות שהפעילו בריונות מילולית ופיזית. מחובתנו למנוע את התופעה ולספק הגנה לתלמידים אשר עוברים חרם ונידוי הן במסגרת בית הספר והן ברשתות החברתיות השונות".
בהצעת חוק זו, מוצע להסדיר מינוי של ממונה בכל בית ספר שיהיה אחראי למניעת התופעה הקשה של נידוי וחרם חברתי, לקבוע בחוק מתן סיוע פסיכולוגי לילדים המוחרמים וליצור אפשרות של מענה זמין ואקטיבי לילדים המוחרמים ולהוריהם אשר נמצאים בחוסר ודאות כלפי ילדיהם היקרים להם מכול. בנוסף, מוצע להוסיף לסעיף בחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000, העוסק בעניין פרסום זכויות וחובות של תלמידי בתי הספר, הוראות בעניין מניעת התופעה של חרמות חברתיים והטיפול בה".
לאתר הכנסת – מאגר החקיקה הלאומי – להצערת החוק – חוק החרם
—————————————————
מאמר זה אינו ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. כל העושה שימוש במאמר זה, עושה זאת על אחריותו בלבד.
ט.ל.ח
ט.ל.ח
