פרק ז׳ לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, מסדיר את הזכאות לדמי אבטלה למי שאיבד את עבודתו, הוצא בנסיבות מסוימות לחופשה ללא תשלום או חדל לעבוד מסיבה אחרת, והוא מוכן

ומסוגל להשתלב בעבודה מתאימה.
הפרק כולל הסדרים מפורטים המשתנים לפי גיל, תקופת עבודה, נסיבות סיום ההעסקה ומספר התלויים במבוטח. מאמר זה מציג את העקרונות המרכזיים בלבד, ולא את כל מסלולי החישוב והחריגים.
מי מבוטח בביטוח אבטלה?
סעיף 158 לחוק מגדיר את המבוטחים בענף האבטלה. הקבוצה המרכזית היא עובדים שכירים תושבי ישראל או תושבים ארעיים, בטווח הגילים שנקבע בחוק, שמעסיקם חייב בתשלום דמי ביטוח בעדם.
החוק כולל גם הסדרים הנוגעים לחיילים משוחררים, למסיימי שירות לאומי או אזרחי ולקבוצות נוספות. לעומת זאת, עובד עצמאי אינו מבוטח בדרך כלל בביטוח אבטלה בשל עבודתו כעצמאי.
עם זאת, החוק מכיר ב״מבוטח מיוחד״: שכיר שהיה עשוי להיות זכאי לדמי אבטלה, פתח עסק עצמאי ולאחר מכן סגר אותו בתוך התקופה הקבועה בחוק. בתנאים מסוימים הוא עשוי לשוב ולממש את הזכות שנותרה לו מתקופת עבודתו כשכיר.
מכוח סעיף 159 הותקנו גם תקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ״ח–1997, המרחיבות את הכיסוי לקבוצות עובדים נוספות בתנאים שנקבעו בהן.
תנאי הזכאות העיקריים
לפי סעיף 160, הזכאות מבוססת בעיקר על שלושה תנאים:
- המבוטח נחשב מובטל;
- הוא השלים את תקופת האכשרה;
- והוא נמצא בטווח הגילים המזכה.
תקופת האכשרה
לפי סעיף 161, תקופת האכשרה הרגילה היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בתוך 18 החודשים שקדמו לתאריך הקובע. די בכך ששולמו דמי ביטוח בעד יום אחד או יותר בחודש כדי שהחודש יוכל להימנות, בכפוף להוראות החוק. תקופות מסוימות עשויות להיכלל בתקופת האכשרה גם בלי עבודה בפועל, ובהן ימי מחלה בתשלום, ימי אבל, שירות מילואים וחלק מתקופת השירות הסדיר.
סעיף 162 מאפשר להאריך את חלון 18 החודשים בשל תקופות שבהן המבוטח לא יכול היה לעבוד מסיבות המנויות בחוק, כגון מחלה, תאונה, הכשרה מקצועית או היעדרויות מסוימות מכוח חוק עבודת נשים.
מיהו מובטל?

לפי סעיף 163, אין די בכך שאדם הפסיק לקבל שכר. עליו להיות רשום בשירות התעסוקה כמחוסר עבודה, להיות מוכן ומסוגל לעבוד, ולהיות זמין לעבודה מתאימה שלא הוצעה לו. הרישום וההתייצבות בשירות התעסוקה הם אפוא תנאי מהותי לזכאות, ולא רק פעולה טכנית.
תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל״ג–1972, משלימה את הסעיף ומסדירה את הרישום וההתייצבות בשירות התעסוקה. לפי התקנה, המבוטח נחשב רשום כמחוסר עבודה כאשר הוא נרשם כדורש עבודה ומתייצב במועדים שנקבעו לו.
את התביעה לביטוח הלאומי יש להגיש בנפרד. כיום נדרש בדרך כלל לוודא שהמעסיק שידר טופס 100, או לצרף אישורי העסקה ושכר, וכן מסמך המציין את סיבת סיום העבודה.
פיטורים, התפטרות והפסקת עבודה מרצון
מי שפוטר ועומד ביתר תנאי הזכאות עשוי לקבל דמי אבטלה בהתאם למועד התייצבותו ולכללים הנוגעים להודעה המוקדמת. לעומת זאת, סעיף 166(ב) קובע כי מי שהפסיק את עבודתו מרצונו ללא הצדקה, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה במשך 90 הימים הראשונים שלאחר הפסקת העבודה.
אין פירוש הדבר שהתפטרות שוללת את הזכאות כולה. היא בדרך כלל דוחה את תחילת התשלום.
תקנה 8 לתקנות ביטוח אבטלה מכירה כהצדקה, בין היתר, בהתפטרות מהסיבות המנויות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לצד זאת, הביטוח הלאומי בוחן גם נסיבות אחרות לפי הדין והמסמכים שהוגשו.
לכן מי שהתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאים, מצב רפואי, מעבר מגורים בנסיבות מוכרות או סיבה אחרת הנטענת כמוצדקת, צריך לצרף ראיות מתאימות. הטענה ״הייתה לי סיבה טובה״ היא התחלה אנושית מצוינת, אבל ראיה משפטית בינונית למדי.
סירוב לעבודה מתאימה
סעיף 165 מגדיר מהי עבודה מתאימה. בין היתר נבחנים: מצב בריאותו וכושרו של המבוטח; עבודתו הקודמת, הכשרתו והשכלתו; גובה השכר המוצע; והאם העבודה מחייבת שינוי בלתי סביר במקום המגורים.
ההגנה על המקצוע ורמת השכר אינה נשמרת באותה מידה לאורך כל תקופת האבטלה, וביחס לצעירים ולעובדים עונתיים חלים כללים מצומצמים יותר. לפי סעיף 166(ד), מי שסירב לעבודה מתאימה שהציע שירות התעסוקה אינו זכאי לדמי אבטלה במשך 90 ימים מיום הסירוב. החוק כולל גם הפחתה ממכסת ימי הזכאות בהתאם להוראות החלות.
חופשה ללא תשלום
עובד שהמעסיק הוציא אותו לחל״ת עשוי להיות זכאי לדמי אבטלה, אף שיחסי העבודה לא הסתיימו. לפי ההסדר הרגיל: החל״ת צריך להיות ביוזמת המעסיק; עליו להימשך לפחות 30 ימים; ימי חופשה שנותרו לעובד נדחים תחילה מתקופת התשלום; ובתקופת החל״ת העובד אינו יכול לעבוד אצל אותו מעסיק ולקבל במקביל דמי אבטלה. מי שיצא לחל״ת מיוזמתו אינו זכאי כיום לדמי אבטלה מכוח עצם החל״ת, גם כאשר הוא סבור שהיציאה הייתה מוצדקת.
הנושא פורט בחוזר אבטלה מס׳ 1426, חוזר כללי 63/09 – ״דמי אבטלה בתקופת חופשה ללא תשלום״, מיום 23.3.2009. יש לקרוא חוזר ישן זה לצד תיקוני החוק והמידע העדכני, אך הוא עדיין מסביר את עקרונות הטיפול בחל״ת ביוזמת המעסיק.
כיצד נקבעים הסכום ומשך הזכאות?
סעיפים 167 ו־170 קובעים

כי דמי האבטלה מחושבים כאחוזים מהשכר היומי הממוצע של המבוטח, בכפוף לתקרות ולהוראות לוח ז׳ לחוק. תקנה 11 לתקנות ביטוח אבטלה משלימה את דרך חישוב השכר היומי הממוצע. מספר ימי הזכאות המרבי נקבע בסעיף 171 ומשתנה לפי גיל המבוטח ומספר התלויים בו. לדוגמה, החוק קובע מכסות שונות למי שטרם מלאו לו 35, למי שמלאו לו 35 או 45 ולמבוטחות בקבוצות גיל מסוימות. מאחר שהסכומים, הגילים והוראות השעה עשויים להשתנות, נכון להפנות את הקורא למחשבון ולמידע המעודכן של הביטוח הלאומי במקום להעמיס במאמר רשימת מספרים שתזדקן מהר יותר מיוגורט פתוח.
מתי מתעוררת מחלוקת?
אף שרוב תביעות האבטלה מטופלות באופן מינהלי, מחלוקות עשויות להתעורר בעיקר בנושאים הבאים: האם הפסקת העבודה הייתה התפטרות מוצדקת; האם המבוטח השלים תקופת אכשרה; האם הוא היה זמין ומסוגל לעבוד; האם העבודה שהוצעה הייתה ״עבודה מתאימה״; האם החל״ת היה ביוזמת המעסיק; מהו בסיס השכר לחישוב; והאם יש לנכות הכנסה מעבודה, מפנסיה או ממקור אחר. במאגר החוזרים של הביטוח הלאומי מופיעים, בין היתר, חוזרים בנושא בירור נסיבות הפסקת העבודה, תקופת אכשרה, חל״ת, ניכוי ימי המתנה וחישוב בסיס דמי האבטלה. המאגר כולל גם הוראות שעה שנקבעו בעקבות מצבי חירום, ולכן יש לבדוק תמיד אם ההוראה הרלוונטית עדיין בתוקף.
מקורות מרכזיים להרחבה
- פרק ז׳ לחוק הביטוח הלאומי – סעיפים 158–179;
- תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל״ג–1972;
- תקנות הביטוח הלאומי (הרחבת חוג המבוטחים בביטוח אבטלה ותשלום דמי ביטוח), התשנ״ח–1997;
- חוזר אבטלה 1426 / חוזר כללי 63/09 – דמי אבטלה בתקופת חל״ת;
- מאגר חוזרי אבטלה ומענק עבודה נדרשת באתר הביטוח הלאומי.
לסיכום פרק ז׳ מבקש להעניק לשכיר שאיבד את עבודתו רשת ביטחון זמנית, אך הוא אינו מבטיח הכנסה לכל מי שאינו עובד. הזכאות תלויה בעבודה קודמת ובתקופת אכשרה, ברישום ובהתייצבות בשירות התעסוקה, בזמינות לעבודה ובנסיבות הפסקת ההעסקה. מרבית המקרים מטופלים ללא הליך משפטי, אך התפטרות, חל״ת, סירוב לעבודה או מחלוקת על תקופת האכשרה עשויים לשנות את מועד תחילת התשלום ואף את עצם הזכאות.
——————————–
המידע המובא במאמר זה נועד לצורכי ידע כללי והנגשת מידע משפטי בלבד. אין באמור בו כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לבחינה פרטנית של נסיבות המקרה. הוראות הדין, התקנות, הצווים, החוזרים והנהלים עשויות להשתנות מעת לעת, ויישומן תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. לפני קבלת החלטה או נקיטת פעולה מומלץ לבדוק את הנוסח העדכני של הדין ולהיוועץ באיש מקצוע מתאים.
ט.ל.ח