בחברה דמוקרטית, חופש הביטוי הוא נשמת אפה – אבל גם למילים יש גבול. כשהמילה הפוגעת פוגשת את הציבור, מתחילה מלאכת האיזון המשפטית בין הזכות לומר לבין הזכות שלא להיפגע.
חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה–1965, נועד לתחום את קווי הגבול האלה: מתי אמירה חורגת מהביקורת הלגיטימית והופכת לעוולה אזרחית או לעבירה פלילית? מתי הציבור זכאי לדעת, ומתי אדם זכאי לשם טוב?
במאמר זה ריכזנו את עיקרי החוק בהיגדים משפטיים תמציתיים וברורים, כדי להפוך את לשון החוק – לעברית נגישה.
המאמר מחולק לפי פרקי החוק: הגדרה, אחריות, הגנות, פרסומים מותרים, הליכים מיוחדים וחריגים, והוא מיועד לכולי עלמא לסטודנטים, מתמחים (ולצורך לימוד למבחני לשכת עורכי הדין), מורים, תלמידים – ולכל אדם שמתמודד עם הדילמה האנושית והמשפטית: איפה עובר הגבול?
פרק א'
סעיף 1 – לשון הרע מהי:
היגדים משפטיים:
לשון הרע היא כל דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם או להפוך אותו מושא לשנאה, לבוז או ללעג.
דבר המייחס לאדם מעשים, תכונות או התנהגות שיש בהם ביזוי – הוא לשון הרע.
פגיעה במעמדו המקצועי או התעסוקתי של אדם (בין אם במשרה ציבורית או פרטית) עשויה להיחשב לשון הרע.
ביזוי אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו – מהווה לשון הרע.
לשון החוק כוללת גם תאגיד בהגדרת "אדם", וכן מכירה במוגבלות פיזית, נפשית, שכלית או קוגניטיבית כבסיס לביזוי.
סעיף 2 – פרסום מהו:
היגדים משפטיים:
פרסום לשון הרע יכול להיות בכל אמצעי: בעל פה, בכתב, בדפוס, ציור, דמות, תנועה, צליל ועוד.
גם אם הפרסום הופנה רק לאדם אחד זולת הנפגע – די בכך כדי להיחשב כלשון הרע.
כתב שנועד להגיע, לפי נסיבות העניין, לאדם אחר שאינו הנפגע – נחשב פרסום לצורך לשון הרע.
סעיף 3 – דרכי הבעת לשון הרע:
היגד משפטי:
אין חובה שלשון הרע תהיה מנוסחת במפורש – די אם משתמעת מהפרסום או מהנסיבות.
סעיף 4 – לשון הרע על ציבור:
היגדים משפטיים:
לשון הרע כלפי ציבור שאינו תאגיד אינה מקנה זכות לתביעה אזרחית או קובלנה.
כתב אישום בשל לשון הרע על ציבור יוגש רק על ידי היועמ"ש או בהסכמתו.
סעיף 5 – לשון הרע על מת:
היגדים משפטיים:
ניתן לראות בלשון הרע על אדם שמת – לשון הרע לכל דבר.
אין עילה לתביעה אזרחית או קובלנה בגין לשון הרע על מת, אלא אם ביקש זאת קרוב משפחה מדרגה ראשונה (בן זוג, ילד, נכד, הורה, אח או אחות).
הגשת כתב אישום בגין לשון הרע על מת – טעונה בקשה מצד קרוב משפחה.
פרק ב'
סעיף 6 – לשון הרע כעבירה פלילית
אדם שמפרסם לשון הרע בכוונה לפגוע, בפני שני אנשים או יותר (שאינם הנפגע) – עלול לעמוד בפני עונש של עד שנה מאסר.
סעיף 7 – לשון הרע כעוולה אזרחית
פרסום לשון הרע לאדם אחר שאינו הנפגע נחשב עוולה אזרחית, ומקנה לנפגע זכות לתבוע פיצוי בהתאם לפקודת הנזיקין (חלקים רלוונטיים).
סעיף 7א – פיצוי ללא הוכחת נזק
בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי עד 50,000 ש"ח לנפגע, גם בלי שיוכיח שנגרם לו נזק.
אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, ניתן לפסוק כפל פיצוי – עד 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
אדם אינו זכאי לפיצוי כפול על אותה לשון הרע ביותר מתיק אחד.
סכומי הפיצוי מתעדכנים אוטומטית בכל 16 לחודש לפי מדד המחירים לצרכן של הלמ"ס.
סעיף 8 – קובלנה פלילית
הנפגע רשאי להגיש קובלנה פלילית בעצמו, ללא צורך שהמדינה תגיש כתב אישום מטעמה.
סעיף 9 – צווים נוספים
בנוסף לפיצוי או עונש, בית המשפט רשאי לצוות על:
-
-
איסור הפצה או החרמה של הפרסום הפוגעני.
-
פרסום תיקון, הכחשה או פסק הדין – על חשבון המפרסם ובדרך שיקבע בית המשפט.
-
החרמה חלה גם על מי שמחזיק את העותקים במטרה להפיץ – גם אם לא היה צד למשפט.
-
ספריות וארכיונים יכולים להחזיק עותקים, אלא אם נאסרה החזקה בצו מפורש.
-
סעיף 10 – צו ביניים
אם הנתבע מודה שחלק מהפרסום הוא לשון הרע או לא אמת, בית המשפט יכול להורות לפרסם תיקון או הכחשה עוד לפני פסק הדין.
סעיף 11 – אחריות בפרסום באמצעי תקשורת
בפירסום לשון הרע באמצעי תקשורת, עלולים לשאת באחריות:
-
האדם שיזם את הפרסום,
-
עורך התקשורת,
-
מקבל ההחלטה בפועל על הפרסום,
-
ובתחום האזרחי – גם האחראי על אמצעי התקשורת (למשל המו"ל).
-
לעורך תקשורת קיימת הגנה פלילית אם נקט באמצעים סבירים למניעת הפרסום ולא ידע עליו.
סעיף 12 – אחריות של מדפיס ומפיץ
מדפיסים ומפיצים של פרסום לשון הרע בדפוס (למעט עיתון בתדירות עד 40 יום) אחראים פלילית ואזרחית, בתנאי שידעו או היו צריכים לדעת על תוכן הפוגע.
פרק ג'
סעיף 13 – פרסומים מותרים (חסינות מוחלטת)
פרסומים מסוימים לא נחשבים כלל לשון הרע לפי החוק, ולא ניתן להגיש עליהם תביעה או כתב אישום – למשל:
-
-
דברי חבר כנסת לפי חוק יסוד הכנסת או חוק החסינות.
-
דברי ממשלה ושרים בתוקף תפקידם.
-
פרסומי מבקר המדינה בתפקידו.
-
דברי שופטים, עורכי דין, עדים ובעלי דין במסגרת דיון משפטי.
-
דברי חברי ועדת חקירה, עדים וגורמים נבדקים בדיוני הוועדה.
-
דיווח נכון והוגן מישיבה פומבית שלא הוטל עליה איסור פרסום.
-
פרסום שנדרש או הותר על פי חוק.
-
תקצירים נכונים ממסמכים פומביים לפי חיקוק.
-
פרסום חוזר של פרסומים מותרים שנעשו על פי אחת האפשרויות לעיל.
-
סעיף 14 – הגנת "אמת בפרסום"
אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי – מדובר בהגנה מלאה מפני תביעה או אישום.
טעות בפרט שולי ולא מהותי, שאינו פוגע פגיעה ממשית, לא תשלול את ההגנה.
סעיף 15 – הגנת תום לב
תתקבל טענת הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב, למשל:
-
-
המפרסם לא ידע על קיום הנפגע או על הרמז לפגיעה.
-
הפרסום נבע מחובה מוסרית, חוקית או חברתית.
-
הפרסום היה הגנה על עניין אישי לגיטימי.
-
הייתה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או בתפקיד שמחייב אחריות.
-
הייתה ביקורת לגיטימית על יצירה או פעולה פומבית של הנפגע.
-
הייתה תלונה לרשות מוסמכת או לבעל תפקיד על הנפגע.
-
הייתה מסירת מידע לעורך עיתון לצורך בירור פרסום.
-
הפרסום נעשה בשידור חי (רדיו/טלוויזיה) והמפרסם לא ידע על תוכנו מראש.
-
סעיף 16 – נטל ההוכחה ותום לב
אם הנתבע הוכיח שפעל בהתאם לסעיף 15 ובמסגרת הסביר – תיחשב פעולתו כנעשתה בתום לב.
אם הנתבע לא האמין באמת הדברים, לא בדק את אמיתותם, או ניסה לפגוע מעבר לנדרש – אין חזקה של תום לב.
סעיף 17 – שלילת תום לב באמצעי תקשורת
עורך או אחראי באמצעי תקשורת יאבד את הגנת תום הלב אם לא פרסם תיקון או הכחשה כדין, לאחר דרישה של הנפגע:
-
-
בתנאי שהתיקון היה סביר, חתום, ולא פוגע או בלתי חוקי.
-
ואם מדובר בעיתון שאינו יומי – יש לפרסם גם בעיתון יומי.
-
סעיף 18 – ראיות סותרות
אם הנתבע טוען להגנה מסוימת, מותר לתובע להפריך אותה בעזרת ראיות סותרות, כולל אישיות.
סעיף 19 – הקלות בעונש או בפיצוי
בית המשפט רשאי להקל עם הנתבע אם מתקיימים תנאים כגון:
-
-
הוא רק חזר על פרסום אחר והזכיר את המקור.
-
הוא האמין באמיתות הדברים.
-
לא התכוון לפגוע.
-
התנצל או פרסם תיקון בדרך ראויה ולא מסויגת.
-
סעיף 20 – שמירת דינים
חוק לשון הרע לא מתיר פרסום שנאסר בחוקים אחרים ואינו גורע מחסינות הניתנת לפי חיקוק אחר.
פרק ד'
סעיף 21 – סייג לפרסום הליכים משפטיים
בית המשפט רשאי לאסור או לעכב זמנית פרסום של הליכים משפטיים (כולל כתבי טענות ופסקי דין לא חלוטים) אם יש בכך צורך להגן על שמו של אדם.
לא ניתן לאסור פרסום דבר פתיחת ההליך, כתב אישום או פסק דין, אם הנפגע מתנגד לכך.
העובר על איסור פרסום לפי סעיף זה – דינו עד שישה חודשי מאסר או קנס.
סעיף 22 – ראיות על אופיו של הנפגע
במשפט לשון הרע אין להביא ראיות על עברו או אופיו השלילי של הנפגע, אלא באחד מאלה:
-
-
לאחר הרשעה פלילית – לשם המתקת עונש.
-
לאחר פסיקה אזרחית – לשם הפחתת פיצוי.
-
אם הנפגע העיד או הביא ראיות על אופיו הטוב.
-
אם ביהמ"ש סבור שהראיה דרושה לעשיית צדק או לגילוי האמת.
-
סעיף 23 – הוכחת פרסום ברבים
עותק של עיתון או דבר דפוס שבו הופיעה לשון הרע מהווה ראיה לכאורה לביצוע הפרסום.
סעיף 24 – הסתמכות על ממצאים במשפט פלילי
במשפט אזרחי שנערך לאחר משפט פלילי באותו עניין, רשאי ביהמ"ש להסתמך על ממצאים עובדתיים מהמשפט הפלילי – בלי לשוב ולגבות אותם.
סעיף 25 – מוות של הנפגע
אם אדם נפגע מלשון הרע ונפטר תוך שישה חודשים מהפרסום –
בני משפחתו (בן/בת זוג, ילדים, הורים, ובהיעדרם – אחים) רשאים להגיש תביעה או קובלנה תוך שישה חודשים ממועד פטירתו.
אם הגיש תביעה ונפטר לפני סיומה – יכולים קרוביו להודיע על רצונם להמשיך בתיק תוך שישה חודשים, ולהיכנס בנעליו.
סעיף 25א – חובת עדכון בפרסום תקשורתי
אם פורסם שאדם נחקר, הואשם או הורשע, ולאחר מכן:
-
-
נסגר התיק, לא הוגש כתב אישום, בוטלו ההליכים, או האדם זוכה –
ויש דרישה בכתב לפרסם את העדכון –
חייב אמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית בזמן סביר. -
הפרסום העדכני ייעשה בהבלטה הולמת, בהתאם לדרך הפרסום המקורי.
-
אי־קיום החובה הזו מהווה עוולה אזרחית, החלה לפי דיני הנזיקין.
-
הוראות רבות מהחוק (לרבות על פיצוי, תיקון, הכחשה ואחריות) יחולו גם על עוולה זו, בהתאמות הנדרשות.
-
———————-
המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ו/או ייעוץ אחר ואיו מהווה המלצה לעשות או לא לעשות פעולה כלשהי. כל העושה שימוש במידע המופיע במאמר עושה זאת על אחריותו/ה בלבד. יש להיוועץ עם עו"ד או עם איש מקצוע אחר בתחום. המאמר מסתייע בכלי בינה מלאכותית ועל הקורא החובה לבדוק ולהתאים לצרכיו.
ט.ל.ח
