אימוץ שנכנס ללב

 אימוץ ילד היא החלטה מכוננת והכי משמעותית אולי עבור משפחה. כמו בהבאת ילד ביולוגי, החיים לעולם לא יהיו כפי שהיו בעבר ומכאן הכל (כמעט) תלוי בתהליך שיבחרו לעשות. והמסע? ארוך ומאתגר רצוף רגעי אושר ונחת לצד רגעים של קושי. כמו מסע שעוברת כל משפחה. מסע החיים.

בהחלטה על אימוץ, גורלם של משפחת האימוץ והילד מאוחד לכדי גורל אחד ומהרגע הזה, הם יתחילו במסע ארוך ומאתגר של חיים רצופי רגעי אושר ונחת לצד רגעים של קושי. כמעט כמו כל מסע שעוברת משפחה, אבל אולי קצת אחר. דקה לפני שאנחנו מסבים לשולחן החג, בא המסמך הזה המנסה לשפוך אור על ההתמודדות של כל הנוגעים בדבר.
חוק האימוץ פורט עד דק כל מצב אפשרי בכל הנוגע לאימוץ ילדים, כאשר מכוח סע' 1 בו, אימוץ יעשה על ידי צו של בית משפט ויינתן כאשר בית המשפט נוכח להבין, כי נעשה לטובת המאומץ. מעל מאה ילדים נמסרים בשנה לאימוץ ולכל אחד מהם סיפור. כל ילד מאומץ מביא עמו שמחה למשפחה המאמצת, אבל תהליך האימוץ אינו חף מקשיים, וחוק האימוץ ממשיך ומפרט את כל הקשור לטובת המאומץ והמאמץ.
אריאל שער מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומגשרת, מדגישה את חשיבות תהליך קבלת ההחלטות שעוברת המשפחה, "אין קיצורי דרך. מדובר בתהליך של הבשלה שלא תמיד מצליח מיד". אורנה הירשפלד, עובדת סוציאלית ראשית, מנהלת השרות למען הילד במשרד הרווחה מדגישה את העובדה, כי "רבים מהילדים מאומצים על ידי משפחות האומנה שלהן, מה שמונע מעברים נוספים ומיטיב עם הילד". כך או אחרת, האימוץ אינו חף מקשיים. הירשפלד מתייחסת גם לתחושות הקשות, המלוות את המשפחות שלדעתן ילדן למעשה הוצא מחזקתן בכוח ובמרמה, והן מפנות את חיצי הכעס והביקורת אליה בצורה שניתן להגדירה כאלימה, והיא אומרת, "יש דרך להביע כעס ומחאה".
חשוב לציין כי, חלק מההורים המאמצים שאינם מועמדים לאימוץ בארץ או מעדיפים מכל מיני סיבות לאמץ ילד/ה בחו"ל, מוצאים את עצמם מנסים לאמץ ילד באימוץ בינארצי בסיוען של שתי העמותות היחידות המורשות לכך בארץ. מנתונים המפורסמים באתר משרד הרווחה והשרותים החברתיים, עולה כי מספר הילדים המאומצים ממדינות זרות הולך ויורד, כאשר בשנת 2006 נרשמו רק 175 ילדים ובשנת 2015 אומצו רק 34. הסיבות לכך רבות וביניהן נדמה כי הרצון של המדינות הוא להשאיר את הילדים בארצן. זאת תוך הקשחת התנאים לאימוץ שמשאיר זוגות ויחידים ללא זכאות אימוץ.

כל ילד עולם ומלואו

10 שנים מלווה אורנה הירשפלד משפחות וילדים בתהליכי אימוץ. כל ילד וכל משפחה עבורה הם עולם ומלואו, וכל משפחת אומנה שחלקן אף מאמצות את הילדים עושה עבודה חשובה מאד. בראיון לכתבה מנסה אורנה לתת דגשים מיוחדים בכל הנוגע לאימוץ הילדים ומתקשה שלא להתייחס גם למתקפות המופנות כלפי העובדים הסוציאליים לחוקים השונים (חוק אימוץ, חוק הנוער, חוק סדריי דין) מצד משפחות שילדיהן הוצאו מהבית בצו שופט. צריך לזכור כי "ההחלטה הסופית בקשר לקטין, ולהכרזתו כבר אימוץ, היא החלטה של בית המשפט".
כמה ילדים נמסרים לאימוץ בשנה?
"במדינת ישראל נמסרים לאימוץ כ – 115 ילדים כל שנה, כאשר כמחצית מתוכם מאומצים על ידי המשפחות האומנות. מדובר במצב בו הילד אינו יכול לחזור לבית הוריו המולידים, לאחר שנעשה הכל כדי לסייע להורה לשקם את מסוגלותו ההורית, וביהמ"ש הכריז על הילד כבר אימוץ. במצב זה יש עדיפות באימוצו ע"י המשפחה האומנת , כך ניתן למנוע מהילד מעברים והבטיח לו יציבות וקביעות. הדגש הוא הרצף שבין אומנה לאימוץ, בניגוד למה שהיה בעבר בזמנו לפיו פעלו שתי מערכות, כשהילד הוכרז בר אימוץ הועבר ממשפחת האומנה למשפחה המאמצת.
יש גילאים מועדפים לאימוץ?
"הביקוש של אנשים שפונים לאימוץ הוא בדרך לילדים כמה שיותר קטנים וללא בעיה מיוחדת. ככל שהילד גדול ועבר יותר מעברים, באופן טבעי יש לגביו פחות ביקוש. מתקשים לגייס משפחות לילדים שעברו משהו בחייהן ושההורים עם מטען גנטי של מחלות או התמכרות לסמים".
עד כמה נכנסת להליך האימוץ גם אידיאולוגיה?
"בחברה הישראלית, תפיסת האימוץ היא לתת מענה למי שאין לו ילד, כאשר הבסיס של האימוץ הוא עניינו של ילד שאין לו הורים ובחינת טובתו. באימוץ יש מפגש בין הרצון של המבוגר לאמץ לבין הצורך של הילד לאימוץ, אחרת אין אימוץ. באירופה האידיאולוגיה היא שנקודת המוצא היא של הילד. בישראל המצב שונה".
עד כמה המשפחה המאומצת נחשפת למידע אודות הילד?
"אנחנו מוסרים את כל האינפורמציה הידועה לנו. מה שאנחנו יודעים נמסר לזוג כחלק מקבלת החלטות".
חלה ירידה במספר הילדים המאומצים מחו"ל בכל הנוגע לאימוץ בין ארצי?
"ככלל, המגמה העולמית היא להשאיר את הילדים בארצם, וזה בא לידי ביטוי בהקשחת התנאים לאימוץ ממדינות המוכרות כמדינות מהן מאמצים ילדים".

מאיפה באתי ולאן אני הולכ/ת? או החלום ושיברו

החלטה שניתנה בבית משפט לענייני משפחה באשדוד לאחרונה, לפיה לא תותר חשיפת פרטים מלאים של האם הביולוגית מול בתה אותה מסרה לאימוץ, מאיר את נושא פתיחת תיק האימוץ ואורנה הירשפלד מתייחסת גם לכך, "בשנת 2015 התקבלו 400 בקשות לפתיחות תיק. רוב האימהות מסכימות מיד או שמצליחים לשכנע אותן למפגש עם המאומץ הבוגר, מתוך מודעות למשמעות הקשה למאומץ גם מבחינת תחושת הדחיה וגם לשאלת הזהות. ההחלטה מראה שגם בית המשפט לא חושב שניתן לכפות על אם ביולוגית להיפגש עם בתה. לנסות לשכנע; כן לכפות; לא. יש פסק דין מאוד קשה של ילדה מאומצת שחלתה בסרטן ורצו לבדוק התאמה של אפשרות תרומת התאמת מח עצם והאם הביולוגית סירבה. בית המשפט לא יכול היה לכפות על האם ומנקודת הראות של המאומץ זה קשה מאוד".
האם ניתן לשכנע את האמהות או לעזור להן בקבלת החלטה כזו?
"כל מקרה כמובן לגופו; נעשה הכל כדי לשכנע אימהות לא לעשות את הסירוב הזה. אנחנו מביאים למפגש עם האם הביולוגית את הניסיון שלנו, כשהמסר הוא, 'בואי תנסי ונעזור לך לשמור על סודיות מרבית'".
לפתיחת תיק אימוץ מתייחסת גם אריאל שער מנדל, "נושא המשפחה הביולוגית עולה והרבה פעמים הילד או שרוצה לדעת מי המשפחה שלו או שהאופציה פתוחה בפניו. אנשים רוצים לדעת למי הם שייכים? הם רוצים לדעת את הסיפור שלהם. זה מאוד מאיים על המשפחה המאמצת והיא חייבת לתפוס צעד אחד אחורה, אבל להיות שם בשביל להחזיק אותו. את כל הקשיים לעשות עיבוד. לא לשדר לילד חשש שאתה נוטש אותנו. הסירוב לפגוש את הילד שמבקש הוא קשה עבור הילד וגם עבור המשפחה הביולוגית שלא תמיד יודעת אם מדובר בתינוק שנמסר לאימוץ על ידי האם מיד לאחר הלידה. יש את הציפיה שלפחות עכשיו האמא הביולוגית תרצה לראות אותו, והבקשה הזו פוגשת את האם במקומות הזויים כשהיא נמצאת במצב אחר לגמרי בחיים".
"המשפחה המאמצת היא בעלת אוטונומיה הורית", אומרת אורנה הירשפלד ומוסיפה, "שלא כמו משפחת אומנה שנמצאת בפיקוח. המשפחה נמצאת בקשר עם השירות עד לקבלת צו אימוץ ואז הפניה לקבלת סיוע היא ביוזמת המשפחה. יחד עם זאת, אנחנו מציעים שירותים למשפחות המאמצות ויוצרים עימן קשר שוטף ומזמינים אותן לימי עיון וסדנאות, על מנת לאפשר להן לפנות אלינו כשמתעורר קושי. כאן ניתן למנות סיוע במימון טיפולים, ימי עיון וסדנאות, על בסיס רצונם של האנשים, שלא כמשפחות אומנה שההשתתפות בכל אלה הם חלק מהחוזה.
איך את מסבירה את הביקורת שמופנית לא אחת אל פקידי הסעד בכל הקשור להוצאת ילדים מבתיהם? העדויות של ההורים הללו המועלות ומופצות ברשת על כך שילדיהן נחטפו מהן והוצאו בכוח מביתן נשמעות לעתים מאוד משכנעות. הירשפלד, מציינת כי "בחלק מהמקרים, מדובר במצבים שההורים לא מסרו את ילדיהם מרצונם, אלא שהייתה החלטה של בית המשפט. ההחלטות על הוצאת ילדים והכרזת קטינים כבני אימוץ, הן החלטות ש שמתקבלות בבית המשפט, עם רציונל גדול מאוד מאחוריהן וצלחו כל ערכאה אפשריות עד להוצאת הילד מהבית".

אפשר אולי להבין את הכעס של ההורים הללו?
"השאלה שאותי מטרידה היא, איך אתה מבטא את הכעס והשיימינג נגד העובדים הסוציאליים לפי חוק ובכלל זה אני. להפיץ תמונה שלי עם גולגולת, לקיים הפגנות מול ביתי, לכרוז עם מגאפון ש'אני חוטפת ילדים ושיזהרו ממני' זה לא מקובל ומאיים. זה טבעי שאנשים יכעסו והכעס יתורגם לאמירות כאלה ואחרות, אבל השאלה איך הכעס בא לידי ביטוי ועד לאן מגיעים עם השיימינג הזה? ומי שמשלם את המחיר הוא הילדים של ההורים האלה".
איך הדבר קשור לילדים – אולי הילדים ירגישו שכך לא ויתרו עליהם?
"זו לא הנקודה. כאשר בית המשפט מכריז על הילד כבר אימוץ ההחלטה מנומקת היטב וגלויה לנוגעים בדבר. יש ילדים שנחשבים לילדים בסיכון ולהם הורים שאינם מתפקדים. במצב בו ההורים "נלחמים" על הילד שלהם, באופן בו הם אף מפיצים את תמונתו ברשת ומגיעים אליו לגן ומטלטלים את עולמו, נוצרת בעיה מאוד קשה לילד. התחושה הקשה שלי היא כפולה, האחת שהתקשורת מאפשרת ביקורת אלימה ובלתי מרוסנת בעיקר ברשת וההרגשה היא שהכל מותר ופרוץ והשניה היא השאלה, איך אנחנו כחברה מגנים על הילדים האלה. חשיפת הילדים ברשת יש לה סכנה של ממש לילדים, סכנה להתפרקות של הסידור החוץ ביתי, של אימצום שנקבע ע"י בית המשפט. הפגנה שמתקיימת על יד ביתי, חלוקת פליירים ורמקולים שמזהירים מפני, זוהי חדירה לרשות הפרט שלי . יש במות בהן אפשר להגיד לי את לא פועלת כראוי, יש אפשרות להגיד את הדברים במסגרת הדיון בביהמ"ש. שיימינג ופגיעה בפרטיות קשה להכיל. יש הבדל בין אמירות לבין מחאה לגיטימית המבטאת כאב והיא לגיטימית, לבין מצב של שיימינג וחדירה לרשות הפרט".

"תמיד אהיה ילד מאומץ"

"התהליך שעובר זוג או הורה חד הורי, שרוצים ילד בין אם הוא ילד מאומץ ובין אם לאו, מתחיל בתהליך של לבטים ובחירות. מדובר בתהליך של הבשלה שלא תמיד מצליח מיד" אומרת אריאל שער מנדל מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומגשרת, ומוסיפה, "בבחירה של אימוץ ילד התהליך הרבה יותר מסובך ולרוב מגיע לאחר ניסיונות להרות שכשלו. בתהליך עוברים בני הזוג לא מעט טלטלות, ומדובר למעשה בהחלטה שהיא גם רציונלית ולא רק אישית, שכן לעתים יש מחלוקות בין בני הזוג שאחד מהם רוצה והשני חושש ומתלבט. ניתן לומר שזוג המעוניין לאמץ ילד, עובר תהליך של הבשלה שהוא יותר קשה מאשר זוג שמביא ילד ביולוגי. מה שמביא את הצורך לעבור את התהליך עם אנשי מקצוע, שמסייעים להם לראות את כל ההיבטים של התהליך ועוזרים לבני הזוג לתקשר בנושא זה, ובכלל בצורה בריאה ומושכלת". שער מנדל, מתייחסת לנושא המשפחה המאמצת והילד המאומץ ומדברת על תהליך, שאם לא מקפידים לעבור אותו יהיה קשה לעבור את תהליך האימוץ שעלול להיות רצוף מכשולים או להיכשל.
איך טיפול עשוי לעזור?
"בתהליך שבסופו מאמצים בני זוג ילד מתעוררות המון אמוציות רגשיות. אחרי שהתקבלה ההחלטה לאמץ עולות שאלות כמו מאיפה נאמץ? מאיזו מדינה? האם לאמץ ילד תינוק או בוגר יותר? לכל שאלה יש תשובות שונות וכל שלב כזה מלווה בהתלבטות. יש בחירות בתהליך אימוץ שלא נעשות בשום מצב רגיל. הרבה פעמים בעיות מתגלות אחרי שנה שנתיים. לפעמים יש שמעדיפים בוגרים כי יכולים לראות דברים שאולי אי אפשר לראות בתינוק שהוא טאבולה ראסה. ההחלטה על אימוץ של תינוק או של ילד בוגר תלויה במשפחה. תינוק הכי ראשוני הכי מזכיר ילד ביולוגי. באופן כללי טיפול, הכלה והמון מגע הם מרכיבים הכרחיים בתחזוקת הקשר במשפחתי".
איזה תהליך עוברים הילד המאומץ וההורים?
"הזוג הזה חייב לעבור כל מיני טלטלות. עולות שאלות של זהות מצד הילד וחרדת נטישה של ילדים בכל גילאי האימוץ, שלעתים הוצאו מהבית בצו שופט וההתחלה לרוב לא פשוטה. לאחר האימוץ יש תהליך מקביל של שייכות גם של הילד וגם של הוריו המאמצים, השאלות הן אותן שאלות, הילד יכול לשאול האם הורי המאמצים לא ינטשו אותי גם? האם יאהבו אותי? למה בחרו בי? ומצד הוריו המאמצים, האם הילד המאומץ לא ירצה את אימו הביולוגית לכשיתאפשר לו לפגוש בה? יש שלב מסויים שהורים מאמצים ילד ויש את החשש הזה האם הילד יאמץ גם אותנו כהוריו. המשפחה מרגישה שהיא לא פוריה ואין לה ילד ביולוגי והילד אין לו משפחה ביולוגית. זה דו כיווני ומפגיש בין הצדדים במקום מאוד רגשי".
יש זוגות שאימצו ופשוט מדווחים על אימוץ חלק ונטול טלטלות?
"ילד מאומץ מביא איתו למשפחה ייחודיות שאסור להתעלם ממנה, משום שזה אומר להתעלם מכל התהליך שעוברים בני הזוג/המשפחה והילד גם יחד. להתעלם מזה זה קצת לטאטא מתחת לשטיח. צריך להתייחס לתהליך שהילד זקוק לו. הילד עובר תהליך שונה מילד ביולוגי. מעתיק פחדים ומצבים שהיו לו לפני האימוץ למשפחה המאמצת".
יש הורים שבשעת כעס מזכירים לילד שהוא ילד מאומץ?
"לעתים ברגעי משבר יכול שיאמר משפט כמו, 'ההורים שלך לא רצו אותך ואנחנו כן', או ההורים שלך בעייתיים. אני מקבילה את זה גם לילדים של הורים שמתגרשים – יש משפטים שאסור שיאמרו נקודה. עדיף שבמקום זה שהורים יגידו שההורים שלך רצו בשבילך מקום יותר בטוח ואנחנו שמחים, גם אם זו לא האמת הצרופה. במקום לדבר על ילד שננטש. כדאי לדבר על ילד שנמסר לחיים יותר בריאים אתה מועבר למשפחה יותר טובה ולתנאים יותר טובים. צריך לזכור שהבעיות העלולות להתעורר לא תמיד בגלל שהוא מאומץ. אולי לילד יש בעיות אחרות? הבעיות הן לא תמיד כמובן רק בגלל שהוא ילד מאומץ".
אימהות מאמצות עלולות לחוות גם הן תהליך של דכאון שלאחר אימוץ?
"לא מרבים לדבר על כך אבל כן. גם אימהות שמאמצות עוברות דכאון אחרי אימוץ. הרי זה לא רק הורמונאלי זה שינוי גדול. מאין ילד ליד ילד. צריך לזכור שההורים האלה אחרי שנים של פנטזיות שלאחר שהתגשמו, ככל שהם חיכו לו הפנטזיה היתה יותר ענקית והם תלו בתינוק הזה את החלום שהוא יפתור לי את כל הבעיות, ורק כשהוא יגיע אהיה מאושרת ולכן השינוי הזה הוא מטוטלת קשה לפעמים. הימים הראשונים הם "היי" ואז יכולים להגיע ימים קשים, אין עוד חלום אלא מציאות, וההתמודדות לא פשוטה".
ויש ביקורת מצד הקרובים על הקושי שמגלה האם?
"הביקורת עלולה להגיע ממקום כמו רצית? שילמת? נלחמת? מה את מתלוננת עכשיו? יש להן פחות לגיטימציה להתלונן" .

זה הקטן גדול יהיה

מהכתבה עולה כי יש העדפה אולי מובנת לאמץ ילד בעודו תינוק. משפחות מעדיפות לחוות את תהליך הגידול מראשיתו ובכך סוברות כי התהליך יהיה טבעי יותר. זה מובן וברור אבל שער מנדל מדגישה, "גם אם מדובר בתינוקות צריך לזכור שהם עברו תהליך, וגם אם הקשיים לא מתעוררים מיד, ילדים מגיעים לגיל שנתיים שלוש ארבע ומתעוררים קשיים וחששות ויעלו שאלות כמו למה נטשו אותי?

ומי זאת אמא שלי? תמיד יהיו לו צרכים מיוחדים. ילד מאומץ תמיד יהיה ילד מאומץ עם כל השאלות שמלוות את האימוץ מראשיתו. לא אשכח שאיש שאומץ כשהיה ילד והיום כבן 50 אמר לי, 'אני תמיד אהיה ילד מאומץ – לטוב ולרע'. האיש אמר זאת עם טון בריא ובטוח בעצמו, כמי שעבר השלמה עם האימוץ וציין כי 'מצד אחד ננטשתי, מצד שני הגעתי למשפחה טובה שתמכה בי וגידלה אותי באהבה'. לילד מאומץ יש צרכים וקשיים ייחודיים ויש לתת את הדעת לכך. אי אפשר להתייחס למשפחה המאמצת כאילו היא משפחה סטנדרטית, כדי שלא יתפתחו עוד קשיים. המשפחה רוצה להרגיש שהיא מיטיבה עם הילד והילדים עוברים תהליכים מקבילים ושואלים את עצמם האם שמחים בי? האם ירצו אותי תמיד? ולעתים מתעוררים מצבים שבהם הילדים מתנהגים התנהגות מתריסה ובודקים את הגבולות".
אילו שאלות עולות במהלך טיפול?
"אחרי השלב ה"טכני" של האימוץ, מתחילות בעיות ועולים יותר חששות, האם בחרתי נכון? שכן באימוץ יש אלמנט של בחירה שאין בילד ביולוגי. האם נכון שאימצתי ילד מהארץ ולא ילד ממדינה אחרת ואם ממדינה אחרת אז האם בחרתי ממדינה נכונה? בגיל נכון? את המין הנכון? ואולי יש בעיות שלא ראיתי או לא הייתי מודע להן? ואם אימצתי ילד בוגר, האם להשאיר לו את השם או לשנות לו את השם ועוד שאלות. חייבים לסייע להורים להגיע לתשובות לפתח ייחודיות בטיפול לכל הבעיות האלה. צריך לזכור שחשובות גם החוויות שעבר ההורה כילד. איזו הורות חווה? האם העבירו לו מסר שילדים זה שמחה או העבירו לו מסר שילדים זה עול? בטיפול רצוי לעבד את הרגשות והקשיים עם עצמם ולחזור לילד יותר מעובדים".
והורים שאימצו ומתגרשים?
"אני לא מכירה את האחוזים. יש מחקר בצרפת שקראתי שטוען שדווקא משפחות שאימצו פחות מתגרשות, בגלל שזה ערך עליון שלפיו, גם כשקשה הם מתאמצים יותר ומחזיקים יותר מעמד", אומרת שער מנדל והירשפלד מוסיפה, " אוכלוסיית המשפחות המאמצות היא כמו האוכלוסייה הכללית, למעט דבר אחד, שגם במערכת האומנה וגם במסירה לאימוץ, אנחנו בודקים את המשפחות ואת התאמתן, אבל הבדיקה אינה תעודת ביטוח. אפשר לאבחן זוג במערכת יחסים טובה ולמרבה צער כל הנוגעים בדבר, הזוג לאחר כמה שנים מתגרש. האבחון אמור לעשות סינון, אבל הוא לא עומד מול תופעות חיים ומצבים שעליהם אין לנו שליטה".
כמה מילים על ילד מאומץ וילד ביולוגי שהפכו להיות אחים חורגים למעשה?
שער מנדל, "לדעתי כמו בכל אחים יתעוררו יריבויות וחיכוכים. לשני הצדדים לא פשוט, לילד המאומץ והביולוגי. לביולוגי הם רצו עוד מישהו ואולי אני לא מספיק להם ואצל הילד המאומץ עלולה להתפתח קנאה. לעתים מרוב קצת רגשות אשם יש העצמה בטיפול בילד המאומץ לעומת הביולוגי. אי אפשר להתעלם מכך שגם אם נקבל אותו במאה אחוז, הוא לעולם לא יהיה ילד ביולוגי, למשפחה יש את ההיבטים של משפחה שאימצה ולילד את היבט היותו מאומץ. רצוי לדבר על זה ולעבד את הסיטואציה כפי שנאמר ולזכור כי ככל שמאפשרים קשת של רגשות יהיה קל יותר לעבור את זה".
והורים שמחזירים ילד לאחר שלא מצליחים להתמודד עם כל אלו?
שער מנדל, "לצערי זה באמת קורה. סביר להניח כי לו היה נעשה תהליך נכון ההורים היו מגיעים למסקנה כי הם לא בשלים לאימוץ. שוב, ילדים מאומצים מגיעים עם המון צרכים שאם לא מוכנים לכך ולא מודעים לכך האימוץ לצערי יכול לעלות על שרטון".

—————————————————————–
*נכתב בלשון זכר אבל מתאים כמובן לשני המינים.

הכותבת הינה משפטנית (לא עו"ד) ומגשרת.

*בכפוף לתקנון.

ט.ל.ח