האם חשוב לדעת בהליכי גירושין מי יזם את הגירושין? הבעל? האשה? שניהם? מסתבר שכן.
בית המשפט סבר כי הרצון של האשה לא להתגרש מבעלה, אינו רצון אמתי ונובע מתום לב.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט לענייני משפחה התקיים דיון ארוך בסוגיה, ובסופו נקבע כי מזונותיה של האשה יופחתו ויקצבו לזמן קצר יותר מכפי שנקבע בתחילה. מדוע? בית המשפט סבר כי הרצון של האשה לא להתגרש מבעלה, אינו רצון אמתי ונובע מתום לב, אלא מהידיעה כי ככל שהזמן חולף ללא גירושין היא ממשיכה לקבל מזונות. בדיוק מהסיבה הזו חשוב לדעת מי יזם את הגירושין. פסק הדין האמור קיים דיון בהשתלשלות העניינים, שהובילה למצב שבו שנים רבות חולפות והגט המיוחל לא מגיע. ההלכה הקובעת היא כי גבר שנטש את אשתו ועבר להתגורר למשל עם המאהבת, מחויב במזונות אשתו עד למתן הגט. במקרה זה האשה החוקית מסרבת לגט, מוכנה לסלוח לבעלה על בגידתו ומבקשת שלום בית. הבעל מסרב לחזור לאשתו ומנסה במהלך השנים להביא לידי סיום את הנישואין. לא זאת בלבד שהוא נחשב נשוי ולא יכול להינשא לאשה החדשה, הוא מחויב במזונות גבוהים ובהוצאותיה הרפואיות, שאינם מאפשרים לו להתקיים.
עד שהמוות יפריד ביננו או שפשוט נעשה אחד לשני את המוות.
גם בנישואין אלו שבאו אל קיצם ההתחלה היתה מבטיחה. הזוג שנישא בשנות ה -80 הביא לעולם שני ילדים. כשהילדים בגרו, עזב הבעל את הבית לאחר שבמשך שנים הודה, כי ניהל מערכת יחסים עם אשה אחרת. מרגע זה החלה מערכה משפטית לצורך גירושין. למרות הכאב, החליטה האשה כי היא מבקשת שלום בית ובעקבות זאת פסק בית הדין הרבני, כי על הבעל לעזוב את המאהבת ולחזור אל אשתו, מה שבפועל לא קרה. כך חלפו להן השנים כשהבעל מצידו ניסה כל העת, לערער לערכאות השונות על קביעות בית הדין הרבני, והאזורי. הדבר לא עלה בידו, ושוב קבעו אלה כי הסיבה לפירוד, היא בגידתו של הבעל ולכן ערעוריו נדחים. במצב בו בני זוג נשואים חובתו של הבעל על פי הדין העברי במזונות האשה. לאור זאת חוייב הבעל במזונות אשתו ובמחצית מהוצאותיה הרפואיות. לימים הגיש הבעל תביעה להפחתת מזונות, שבמסגרתה הגיעו להסכמה לפיה סכום המזונות ישאר, אך הסכום על ההוצאות הרפואיות יוגבל.
פירוד באשמת האשה, באשמת הבעל, באשמת שני הצדדים וללא אשמה.
לימים הורע מצבו הבריאותי של הגבר, הוא נפצע בתאונה והפך לנכה. בתביעתו לביטול החיוב במזונות, טען כי עקב תאונת עבודה נפצע ונותר נכה בשיעור של 80 אחוז, וכן טען כי בעוד פרודתו התחילה לעבוד ומשתכרת היטב, הוא הפסיק את עיסוקיו השונים ונזקק אף לעזרה מבני משפחה וחברים. המחלוקת בין השניים שוב פרנסה עורכי דין, ובית המשפט נדרש שוב לסוגיה, וקבע כי חובת הבעל במקרה זה למזונות ולהוצאות רפואיות אינה מוחלטת. בפסק דין ארוך ומנומק, תוך שהוא מבחין בין מצבים שונים: פירוד באשמת האשה, באשמת הבעל, באשמת שני הצדדים וללא אשמה. בית המשפט מפרט את כל אחד מהמצבים וקובע כי גם במקרה של פירוד באשמת הבעל, בו חלה חובת מזונות עליו עד למתן הגט חובה זו אינה מוחלטת. בית המשפט מציין כי הגישה הרווחת בזמן האחרון, היא זו הבודקת את המכלול וקובעת חיוב מזונות לזמן מוגבל, כאשר סוגיית האשמה לפירוד אינה השיקול היחיד. לכן קבע בית המשפט במקרה זה, כי מזונותיה של האשה יופחתו והוצאותיה הרפואיות יוגבלו לסכום קצוב.
———————————————————————————————
הכותבת הינה משפטנית ומגשרת, ואין בנאמר ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא.
ט.ל.ח
